עודכן לאחרונה ב-6 במרץ 2022 על ידי רוג'ר קאופמן
הקוף כשופט - אגדה גאונית מ אסיה
בעבר, כשכמעט כל החיות הסתובבו בחופשיות ורק מעטות מהן חיו עם אנשים, גרו כלב וחתול בביתו של מלומד.
יום אחד קיבל המלומד עוגה טרייה. מכיוון שהיה צריך לצאת מהבית לכמה שעות, הוא הניח אותו ליתר ביטחון על לוח תלוי על הקיר.
למות חתול התבוננה במלומד בתשומת לב, וברגע שיצא מהדלת, היא קפצה על כיסא הקש ליד החלון, משם על השולחן, ומשם העזה לקפוץ למרחקים על הלוח.
המסמר שמהדק את הלוח עם א רשת במבוק מחובר רק באופן זמני, לא עמד בהתקפה הזו. הלוח עם העוגה והחתול נפלו ארצה בחבטה.
דר כלב השתרע מנומנם בשמש, מחכה שהאדון שלו יחזור. לשמע השאגה הפתאומית הוא קפץ בבהלה ומיהר לחדר.
כשראה את העוגה בעלת הריח המתוק בציפורני החתול, קפץ עליה ורצה לחטוף אותה ממנה. ה חתול הגן על עצמו בנהימה ונתן לבן ביתה אגרוף חזק באף. הכלב יילל.
קוף פשוט קפץ מעל חומת הגן והביט בסקרנות פנימה דרך החלון. "למה שניכם מתווכחים במזג אוויר כל כך זוהר?" שאל משועשע.
הכלב נבח בזעם, "החתול הגנב חסר הערך הזה גנב את העוגה של אדוננו!" - "תתעסק בעניינים שלך?" החתול מילח בכעס.
"בזמן שנמנמת בעצלתיים בשמש, הייתי מיוסר מאוד. עבדתי קשה כדי להרוויח את העוגה!"
"חיה חצופה ואנוכית," נהם הכלב, "אתה חושב שאתה יכול לאכול את העוגה לבד? זה שייך לאדוננו, אז גם לי יש זכות לזה".
"תפסיק להתווכח!" אמר הקוף. "העוגה לא מספיק גדולה לשניכם? אני רואה קנה מידה על השולחן שם. אחלק לך את השלל לשני חלקים שווים."
החתול והכלב הסכימו. הם צפו בהתרגשות בקוף שובר את העוגה והניח חצי על סולם אחד וחצי על השני.
מחבת אחת נפלה. "החתיכה כנראה קצת כבדה מדי," אמר הקוף בהבעה רצינית, מפורר כמה פירורים והכניס אותם לפיו בהנאה.
כלב וחתול צפו בציפייה כשהקערה שוב התרוממת באיטיות. ""עַכשָׁיו זה טוב!" קרא הכלב. "לא!" אמר הקוף בחומרה. "חתיכת העוגה עדיין קצת כבדה מדי. לא יאשימו אותי בהיותי שופט לא צודק".
עם המילים האלה הוא פרץ פנימה כליינות חתיכת עוגה ולתת לה להיכנס לפיו. אבל הוא לקח יותר מדי, כי עכשיו המחבת השנייה שוקעת.
הקוף מלמל כמה מילים לא מובנות והחל לנתק פירור אחר פירור מהחתיכה השנייה ולדחוף אותו בנוחות לפיו עד ששני הקשקשים התקרבו שוב זה לזה בהדרגה. ברגע האחרון הוא שוב לקח יותר מדי מחתיכת העוגה הגדולה יותר, כך שזו הפכה קטנה מהשנייה והקשקשים עלו. הוא היה צריך לסיים את עבודתו להתחיל מחדש.
התהליך הזה חזר על עצמו עד שתבנית אחת התרוקנה לגמרי ורק מעט נותרה בשנייה.
ואז הוא כעס ונזף בכלב ובחתול: "אתה רב על דבר קטן ומגוחך כל כך ומבקש ממני להיות השופט שלך?
"אתם צריכים להתבייש בעצמכם! כדי שסוף סוף ישלוט השלום, אני אוכל את חתיכת העוגה בעצמי".
הוא תחב את הביס האחרון לתוך פיו והניף את עצמו החוצה מהחלון. הכלב והחתול הביטו אחריו בפליאה. "הבנת את זה עכשיו!" סינן החתול. "למה היית כל כך קמצן?" נהם הכלב וטיפס בחזרה אל כתם השמש שלו. "אי אפשר יותר לסמוך על אף אחד," הוא נהם ונרדם שוב.
מקור: Eine אגדה מאסיה
